נדחתה תביעה נגד המדינה בגין נזקים שנגרמו במהלך פינוי "חוות גלעד

רקע

1.         התובע מס' 1, הוא אביו של גלעד זר ז"ל, ששימש קצין בטחון במועצה האזורית שומרון ונרצח בידי מחבלים בעת מילוי תפקידו (להלן " המנוח").

התובע מס' 2 הוא אחיו של המנוח.

התובעת מס' 3 היא אלמנתו של המנוח והתובעים 11-4 הם ילדיהם.

(להלן " התובעים" או " משפחת זר").

2.         התביעה הוגשה נגד נתבעים 8-1 בגין מעשיהם כאורגנים של המדינה ו/או הפועלים כשלוחיה ו/או מטעמה. הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת הנכונה היא המדינה, לכן נמחקו הנתבעים 8-1 מכתב התביעה והתביעה נותרה  נגד המדינה בלבד.

3.         במהלך שנת 2001 זמן קצר לאחר שהמנוח נרצח,  החליטו התובעים, לפעול להנצחת זכרו והקימו בשומרון במקום בו נרצח, את "חוות גלעד" (להלן: החווה או המאחז). לגרסת התובעים, מדובר בחווה חקלאית הממוקמת על קרקע שנרכשה על ידי התובע מס' 1; בחווה נזרעו כ- 150 דונם חיטה, נשתלו כ- 200 עצי פרי, ירקות צמחי תיבול וגפנים, הוקמו אורוות סוסים, דיר עזים, לול, סככת טרקטורים, קראוונים ומחסן כלים. לצורך השמירה על החווה ותכולתה, העתיק התובע מס' 2, עם משפחתו, את  מגוריו לחוות גלעד ונעזר בשומרים נוספים.

4.         בתאריכים 19.10.02 - 20.10.02 נהרסו המבנים בחווה על ידי הצבא והמשטרה והמאחז פונה (להלן " הפינוי").

5.         בתביעתם, מבקשים התובעים, לחייב את המדינה (להלן: הנתבעת) לפצותם  בגין נזקי רכוש וגוף שנגרמו להם במהלך הפינוי וההריסה. לטענתם, הפינוי וההריסה בוצעו שלא כדין ותוך רמיסת זכויותיהם; הנזקים המתבקשים כוללים פיצוי עבור המבנים ורכוש, עבור הנזק שנגרם לרכב, עבור עגמת נפש ונזק כללי. הנזקים נאמדים בכ- 709,501 ש"ח.

6.         הנתבעת טוענת, בכתב ההגנה, כי מדובר בבניה לא חוקית, כיוון שלא ניתן לתובעים היתר לבנות. בנסיבות אלה, סווג המאחז על ידי המינהל האזרחי באיזור יהודה ושומרון כמאחז בלתי חוקי (להלן: "המנהל האזרחי"). בעקבות זאת הוצאו מכוח חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים (חוק זמני) מס' (79) לשנת 1966 צווי הפסקה והריסה. לאחר שנמסרו התראות כדין על הריסה ופינוי, ולאחר שניתנה לאחראים ההזדמנות להשמיע את טענותיהם -  ואלה בחרו שלא להתייצב לשימוע שנקבע בעניינם - הוצא צו סופי להפסקת הבניה ולהריסת הקיים. למרבה הצער, בעת הפינוי, בחרו השוהים בשטח, שלא לציית להוראת הפינוי והתנגדו בכוח לכוחות הבטחון בכך, הביאו על עצמם את תוצאות מעשיהם. על כן, דין התביעה להידחות.

7.         להשלמת התמונה יאמר כי לאחר הפינוי וההריסה, הקימו התובעים את החווה מחדש וכעבור זמן, הנתבעת הורתה על פינוי מחודש בעקבותיו, הגישו התובעים עתירה חדשה (בג"צ 5148/03).

התשתית הראייתית

8.         גרסת עדי התביעה:

8.1       תובע מס' 1 מר משה זר טוען בתצהירו כדלקמן:

א.                א.                הוא רכש את הקרקע עליה ממוקמת החווה בהתאם לחוקי רישום המקרקעין הירדניים החלים באזור. לצורך רישום הקרקע, השתמש בחברה ירדנית שבשליטתו - חברת הר וגיא ובע"מ.

ב.                 ב.                 כיוון שהקרקע היא בבעלותו הפרטית לכן לפי סעיף 6 לחוק ההחזקה (התצריף) הירדני (חוק מס' 49 לשנת 1953) הקובע, כי בעלים רשאי להקים בית, ובמיוחד לאור תכנית המתאר המנדטורית החלה על האזור (תכנית 5 rg 15 f) המאפשרת הקמת בית אחד על כל 10 דונם חקלאיים ללא צורך באישורים כלשהם המבנים נשוא התביעה חוקיים.

ג.                   ג.                   זאת ועוד, החווה הוקמה בידיעת ובאישור הרשויות, מתוך מחשבה שהמאחז מחוייב מבחינה בטחונית בהיותו ממוקם על ציר תנועה שמחבר בין גוש קדומים לגוש אלון מורה. זהו מיקום אסטרטגי המונע חדירת מחבלים. לראיה תכנית המתאר של "חוות גלעד" שהוגשה באמצעות האדריכלית רחל ולדן; קיבלה אישור של הועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון ביום 15.10.01.

ד.                 ד.                  בנוסף הוא פנה לסעיף 34(4) לחוק תכנון ערים כפרים ובניינים (חוק זמני) מס' (79) לשנת 1966 (להלן חוק התכנון הירדני) החל בשומרון, שלטענתו, מחריג מהמונח "בינוי" - שימוש בקרקע כלשהי למטרה חקלאית באזורים המיועדים לכך. בהקשר זה הדגיש כי חוות גלעד הוקמה כחווה חקלאית שכל מטרתה עיבוד חקלאי של הקרקע.

ה.                ה.                הצווים שהוצאו במהלך התקופה התייחסו רק למבני המגורים בעוד שבמסגרת הפינוי נהרסו  שטחים חקלאיים ללא  כל בסיס חוקי.